על נשים אחרי גיל 50 והצורך להשתנות.
מאת גילה ז. קסטיאל.
חגגתן כבר 50 ואולי אף 60, אנשי המקצוע מכנים אתכן נשים ב"אמצע החיים".אתן חיות בזוגיות או בלעדן, הילדים כבר עזבו, חלקם חוזרים, אתן מנוסות, מקצועיות בעבודתכן, חלקכן כבר פרשתן. ובינכן נשים, החיות חיים שלמים, ספוגות בתסכולים, כעסים, בעיקר על עצמכן, חיות בספק רב לגבי יכולתכן בשלב זה של חייכן להשתנות.
נשים כמותכן, שלקחתן את האחריות על המשפחה, וניהלתן אותה בהצלחה רבה, מגיעות לשלב שבו אתן רוצות לקחת אחריות על עצמכן ועל חייכן, אך אינכן יודעות כיצד לעשות זאת.
."אני יותר חשובה מכולם", "עכשיו תורי", אני צריכה להתחיל לסרב לילדים שלי, ולהפסיק לוותר על רצונותיי", "הגעתי למעט רווחה, יש לי יותר זמן ואפשרות, אני רוצה לעשות דברים שאני אוהבת".
דברים אלה נאמרים, לא תמיד באמונה אמיתית, לעיתים בהיסוס ובספק .
גם אם קיימת תחושה אמיתית, שהגיע זמן לשינוי, הרי שההרגלים, הנסיבות, הפחדים ובעיקר המחשבות האוטומטיות, המשפטים החבוטים והמשומשים, מיד תופסים את מקומם ועוצרים כל ניסיון לשינוי אמיתי.
"אני לא יכולה להגיד לא", "הבת של צריכה את העזרה שלי עם הנכדים" , "יכעסו עליי"…. ועוד
אתן אותן הנשים, שהראתן כי אתן מסוגלות "להזיז הרים" ו"להלחם כלביאות", אם מישהו רק יעז לפגוע בציפורן ילדיכן. נשים, ששנים מגלות כישורי פיקוד, ניהול וארגון, בהתנהלות מול דרישות הבית, המשפחה והקריירה. נשים, שגילו ומגלות מיומנויות ניהול רגשי, ותחזוק היחסים הבין אישיים במשפחה המצומצמת והמורחבת.
נשים חזקות כמותכן, לא מצליחות לעשות מעשה ולשנות את מה שממשיך לתסכל אתכן.
אתן שייכות לדור הביניים, אתן לא האמהות שלכן, שבגיל 60 כבר נראו "זקנות", אתן נראות טוב, מטופחות. אבל אתן גם לא כמו דור הבנות שלכן, הנשים ה"חדשות", הקרייריסטיות, שעד שנישאו וילדו, כבר הספיקו לטייל בחצי עולם, לעשות שני תארים ולחיות בשיתוף ובשוויון עם בני זוגן, הגברים ה"חדשים".
אז איך עושים את זה? איך זזים מהמקום שאיתו אתן חיות כבר שנים, לטוב ולרע, אותו אתן מכירות ונצמדות אליו, כמקום המקנה לכן ביטחון, שהרי מה שעשיתן כל השנים, אתן יודעות לעשות הכי טוב.
ראשית יש להכיר בכך, שאפשר להתחיל ולשחרר, קודם כל את המחשבות הישנות, ואז את ההתנהגויות שהגיעו בעקבותיהן. מתוך הערכה והוקרת תודה להן, על כך שבעבר אמונות אלו שרתו אתכן. שהרי יש לכן הישגים ויש לכן על מה להתפאר.
כעת, כשההרגשה משתנה, וכשהאמונות האלה סיימו את תפקידן ומוכיחות עצמן כלא יעילות, הגיע הזמן להיפרד מהן. להחליף אותן באמונות חדשות והתנהגויות אחרות.
אף אחד לא באמת יכעס עליכן, אם תאמרנה שאינכן פנויות לשמור על הנכדים, וכי יש לכן תכניות אחרות. לא יפסיקו לאהוב אתכן!
כן, יהיה להם פחות נוח, אבל הם יעריכו אתכן יותר. אם תדענה להעמיד את צרכיכן ראשונים תוכלנה להעביר מסר של חשיבות ומשמעותיות. אנשים אוהבים ומעריכים אנשים משמעותיים. אתן תשמשנה מודל ודוגמא להורות מאוזנת, ותאפשרנה לגיטימציה לילדיכן להיות הורים מאוזנים יותר. כן, זה מלווה בייסורי מצפון, בתחושת אי נוחות, אך ייסורי מצפון אלה מעידים כי עשיתן משהו למען עצמכן! אהבתן את עצמך קודם!
היו כנות עם עצמכן, דברנה עם סביבתכן, שתפנה את אהוביכן במחשבות שלכן, אל תנהגנה בפרץ של קיצוניות. רשומנה דברים ואנשים שאתן דואגת להם, ובדוקנה באיזה מקום ברשימה אתן נמצאות. קבלנה החלטה לשנות את סדרי העדיפויות שלכן בחיים ולקדם את עצמכן, בשלב ראשון גבוה יותר ברשימה ובשלב הבא לראשה…
נשים יקרות, זכורנה, התסכול והכעס אותם אתן סוחבות, אינם נסתרים מן הסביבה, הם מורגשים. לעתים, אתן מבטאות אותם בגלוי, ולעתים הם יוצאים החוצה בעוקצנות, בציניות, בביקורת שאתן מותחות. אלה עלולים להפוך אתכן לנשים שלא נעים בסביבתן, הנשים האלה שתמיד פחדתן להפוך כמותן.
